<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל ואוקמי ר"נ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ודאית לי' מוקצה אית לי' נולד דל"ל מוקצה ל"ל נולד וב"ש כר"ש וב"ה כר"י וה"מ ביו"ט דסתם לן תנא כר"י דתנן אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אבל בשבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין מלפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ב"ש כר"י וב"ה כר"ש ואמרינן מכדי מאן סתמי למתני ר' מ"ש ביו"ט דסתם לן תנא כר"י ומ"ש בשבת דסתם לן כר"ש דמקיל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בי' סתם לן כר"ש דמקיל יו"ט דקיל ואתי לזלזולי בי' סתם לן כר"י דמחמיר. ולא מפני שהלכה כר"י ביו"ט דליכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור אלא בין בשבת בין ביו"ט ב"ש ל"ל מוקצה כר"ש וב"ה אית להו מוקצה כר"י דקרא בשבת כתיב והלכה כר"ש אלא החמיר ביום טוב כי היכי דלא לזלזולי בי'. ומסתמא אע"ג דשנויא דר"נ ליכא כי קושיין גמרינן מינה דמחמירין ביו"ט כר"י כסתם מתני' דליכא מאן דדחי לה ודווקא כגון שנשברה ביו"ט שנולדה מן המוקצה דומיא דביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכגון נבילה דמעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים. אבל מוקצה עצמה כגון גוף התרנגולת ועז לחלבה ורחל לגיזתה ותמרה דעסקא דפליגו ר"י ור"ש בין בשבת בין ביו"ט מותר לאכילה ולא החמיר רבי אלא בנולד ובמוקצה מחמת איסור. והא דאר"ח [שבת קמ"ד ע"ב] חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה מתוקמא בין בשבת בין ביו"ט ובעז העומדת לאכילה קאי ולית בה אלא משום מפרק דומיא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך קדירה וכדמפרשי' טעמא דמשקי' הבא לאוכל ה"ה כאוכל. ובסוף המשנה נפרש. וכן פר"ח בסוף מסכת. מיהא שמעי' דכל מידי דחזי לאינש דעתי' עלוי' והא דאמר ר"נ [שבת י"ט ע"ב] עז לחלבה וכו' באנו למחלוקת ר"י ור"ש הא בהדיא קים לן דהלכה כר"ש דאע"ג דביו"ט הלכה כר"י ה"מ בנולד ובמוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הכי כולהו שרי ביו"ט. אבל רב אלפס אמר ממילא שמעי' דה"מ דאמרינן עז לחלבה וכו' ביו"ט אסור' ומאן דחזי למיכל מנהון בשבת כגון תמרי דעסקא שרי ופסקינן כר"ח נקטינן.
<h2>דף ב:</h2>
ומיהא מתני' מתוקמא אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה כרבה דאוקמוהו בי"ט שחל להיות אחר שבת ומשום הכנה וקסבר כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה והכא לטעמי' והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ושבת דעלמא אסירי משום גזירה דיו"ט אחר שבת ושבת אחר יו"ט הלא"ה אע"ג דתרנגולת אינה עומדת לאכילה בשבת דלאו בת שחיטה היא ביצה אוכלא דאפרת היא שא"צ כלום כחלב הבא מן העז וקים לן בהכנה כרבה דכי איפסיקא לומר בשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה כרבה. ואית לי' הכנה ומוקצה ב' דברים הן ובהכנה אין בו איסור מוקצה דהכנה שהיא בי"ט עצמו מותרת כדאמרינן בעירובין [ל"ח ע"ב] מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה והא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שהן ביצים בלא קליפה מותרין לאכלן ביו"ט אפי' יו"ט אחר השבת דאלת"ה כי פרכין עלה ואמרי' ואם איתא נגזר משום הנך דמתילדן ביומי' הא גזירה דגזירה היא אלא ביו"ט אחר השבת קאי ואפ"ה מותרת משום דאין הגמר הכנה חשוב עד שתלד ותהא ראויה לאכילה שאלמלא הגמר לא נולדה היום וה"ה כאילו נגמרה ונולדה בשבת אבל ביצה שבשחיטה אין הגמר הכנה לפי שכשהיא במעי' לא היתה ראויה כדאמרינן [לקמן ו' ע"א] ביצה עם יציאתה נגמרת. ובירושלמי [פ"א ה"א] אינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ הלכך מותרת אפי' ביו"ט אחר שבת. ור' אפרים אסרן ביו"ט אחר שבת שמא בשבת נגמרה ואין שבת מכינה ולאו גזירה היא אלא ספיקא דאורייתא כדקתני בברייתא וספיקא אסור ולא דייק לן.
<h2>דף ד.</h2>
איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה (מותרת) [אסורה] בזה ואיפסיקא הלכתא כרב ולא משום דשבת ויו"ט קדושה אחת היא דהא קי"ל הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר ב' קדושות אלא משום דס"ל כרבה דאמר מתני' משום הכנה ולידה היא ההכנה ור' יוחנן ס"ל מתני' כרבי יוסף ור' יצחק דאמר משום גזירה וק"ל כרב ואע"ג דרבא ורב אשי ס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט הנ"מ לאפות ולבשל דבר המוכן מבע"י אבל דבר חדש שאינו בעולם ביה"ש והיום הוכן דכ"ע אסור כרבה ויש מחכמי הדור שאמרו דרבא ורב אשי ל"ל הכנה דרבה, ולא דייק וקי"ל כרבה ל"ש יו"ט אחר שבת ול"ש שבת אחר יו"ט נולדה בזה אסורה בזה ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה. ותנ"ה אחרים אומרים נולדה בשבת תאכל ביו"ט ביו"ט תאכל בשבת רי"א מושם ר"א עדיין היא מחלוקת בש"א תאכל ובה"א לא תאכל וגרסינן בירושלמי [פ"א ה"א] ר"מ הודה לצפרייה בספוחי חרדל ובביצה כר' יהודה.
ומעשה בא לידינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביו"ט שלאחריו ולהיות כבני העיר דהא קי"ל שבת ויו"ט ב' קדושות הן והכנה ליכא דלא מיקרי הכנה אלא כשמכין ביו"ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד והני דגרסינן בירושלמי כגון יציאת התחום שאינו מוכן רק ע"י עירוב ובהנחת עירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא. ואפילו מערב ומכוין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוין ואזיל להכנה א"נ בפת היכא דלא צריך ליה למימר מידי שמעיו"ט קרא לו שם עירוב אע"ג דקמכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה. ואפי' מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותן כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקניית בי' מבע"י ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו והכנה ברגליו אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן. ואם אמר בשבת מבע"י שם תהא שביתתי והריני כבני עירי לאו הכנה היא דהו"ל כמכין דבר ובד' דוכתי אשכחן בעירוב הכנה וכולהו ע"י עירוב יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה. ויש מחכמי הדור שאומרים כל הזמנה אסורה ולא דייק לן.
<h2>דף ד:</h2>
איתמר ב' יו"ט של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לרב פשוט לי' דשתי קדושות הן לרב אסי מספקא ועביד הכי לחומרא והכי לחומרא ומבדיל מיומא טבא לחברי' ואמר רבא הלכתא כוותי' דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא ב' קדושות הן והא דלא מבדילין כי היכי דלא לזלזולי' בי' כמו שפירש"י בסוכה. והא דעבדן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזמנין דגזרו שמדא ואתו לקלקולי.
אתמר שני יו"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרו תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. אמר רבה מתקנת ר"י בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ר"י ב"ז שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום וא"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא מלתא דר"י ואת אמרת לי מלתא דרב ושמואל. ולרב קשיא מתני' ל"ק הא לן והא להו. ורבא אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. ש"מ שאפילו בני א"י צריכין לעשות ב' יו"ט של ר"ה. ורבינו אפרים כ' הנ"מ בזמן שישראל מקדשין על הראי' אבל עכשיו שאנו סומכין על סדר העיבור חזרה א"י להיות בית הוועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין חייבין לשמור אלא יום א' ומסתברא כרבי' אלפסי דע"כ ל"פ אמוראי אלא לענין ביצה אבל שני ימים לעולם. וכי היכי דאנן עבדינן מנהגא א"נ אינהו דנהגו בארץ למיעבד ב' ימים עבדו.
<h2>דף ו.</h2>
אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני יו"ט של ר"ה ואמר מר זוטרא לא אמרו אלא דאשתהי כללא דאשתהי לא משהינן ליה ורב אשי אמר אפילו לא אשתהי לא משהי' לי' מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שווי' רבנן. אפי' למיגז לי' אסא ולמינד ליה גלימא וגרסי' בפ' ר"א דתולין עובדא הוה בבי כנישתא ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו ואתא לקמי' דר' יוחנן וא"ל יתעסקו בו עממין ואמר רבא וכו'. ופירש"י ביו"ט הסמוך לשבת היא דשרי להו בעובדא דשלח להו וטעמי' משום דאשתהי או שמא ישתהא. ומשמע דס"ל יו"ט לחודי' לא יתעסקו בו עממין. והא דאמרינן לא אמרו אלא דאשתהי אכולה מלתא קאמר ודקאמר ולא היא איו"ט שני קאי. ומ"מ אע"ג דלא אשתהי יתעסקו בו עממין ואינו סמוך לשבת קאמר והא דאמרינן אפילו למיגז לי' אסא ולמינד לי' גלימא פרש"י מן המחובר ש"מ דאפי' איסורא דאוריי' שרי וחופרין לו קבר ומוליכין אותו חוץ לתחום. והא דתנן במשקין אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' רב אלפס הנ"מ לשהות כההיא דהמוכר פירות אבל מת מוטל לפניו עושין. והאידנא דאיכא חברי חיישינן. והשתא דליכא חברי אזלינן בתר מנהגא. ושמעתי שר' יעקב מחמיר.
אתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ותניא כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט אסור. ומה הפרש בין זה לזה. זה מוכן ע"ג אמו וזה אינו מוכן ע"ג אמו. ואפילו עגל שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר הואיל ומוכן לכלבים. דקיי"ל מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם דדעתי' דאינש אכל מה דחזי לי' ואע"ג דביצת תרנגולת העומדת לאכילה מוכנת ע"ג אמה היא אסורה התם משום דיו"ט אחר השבת היא דמאתמול גמרו לה אבל לגבי עגל ליכא למיגזר. וכן הלכתא. ואע"ג דתניא כוותי' דשמואל ואי תימא ר' יוחנן ואיכא למימר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכיון דתני כתרווייהו הא קיימא לן דמוקצה דאורייתא ובשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דת"ק כראב"י וראב"י הכי ס"ל דתניא אפרוח שנולד ביו"ט רא"א אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואע"ג דליתא לדראב"י בחול ביו"ט ס"ל אסור וטעמי' דרבי' אפרים משום דרב כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה ור' יוחנן כר"ש בפ' מי שהחשיך וכיון דלית הלכתא כר"ש ביו"ט ממילא ליתא לדשמואל ור"י והא טעמא לא דייק לן דהא מוקצה כגרוגרות וצמוקים דמי ול"ד לפלוגתא דר"י ור"ש דאמר מוכנת היא וא"כ שמואל וא"ת ר' יוחנן דקדאמרו טעמא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ר"ה הוא ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייקי ורבי' אלפסי ל"פ הלכתא.
<h2>דף ו:</h2>
תניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב ופי' בעל הלכות טעמא משום דבשר עוף דרבנן אבל א"י ששחט תרנגולת או שמתה ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיסור נבילה דאורייתא דתנן ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין ומודים בביצת טמאה שאסורה. ורבי' יעקב פי' נבילה אם יש כיוצא איסור עצמה היא ואסורה, אבל בב"ח דהאי היתר והאי היתר שרי ואיכא מ"ד ביצת נבילה אסורה משום ביצת טריפה ומ"ס בחלב מותרת דגדי אמר רחמנא וביצים לאו גדי הוא כדם ושליא. אבל אסורות משום נבילה דביצה גדולה גופי' הוא. וכשנתנבלה זה נתנבלה זה מידי דהוה ארישא דמתני' דקתני דם נבלה ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין ואע"ג דגבי חלב אינו בשר כדגרסי' התם בחולין דם לאו גדי הוא ואם בשלו בחלב אין לוקה טומאת נבילה אית בה דגופי' הוא ה"נ ל"ש. ירושלמי מ"ס דב"ש גמור' היתה עד שלא תתנבל מעתה אפי' אין כיוצא בה נמכרת בשוק א"כ מתיר שליל אבל לב"ה טעמא בשעה שנתנבל נתנבלה הדם והביצים והגידים וכל הראוי לאכילה.
<h2>דף ז.</h2>
ת"ר כל שתשמישו ביום נולד ביום כגון תרנגולת ונ"מ לדרב מרי ברי' דרב כהנא דאמר בדק בקנה של תרנגולת מעיו"ט ולא מצא בה ביצים ולמחר השכים ומצא בה ביצים מותרות ואע"ג דבדק יפה אימור יצאה רובא וחזרה וכדר' יוחנן דאר"י ביצה שיצאה רובה וחזרה מותרת לאכלה ביו"ט ודווקא בדאיכא זכר דכי איכא זכר לא ספנא מארעא וכיון דאיכא חזקה דכל שתשמישו ביום נולד ביום תלינן כדר"י אע"ג דלא שכיח הא ליכא זכר קים לן כר' יונתן בן שאול דאמר בדק בקנה של תרנגולין מעיו"ט ולא מצא בה ביצים אסורות ודווקא בדק כיון דליתא חזקה דכל שתשמישו ביום לא חיישינן להא דר"י דהא לא שכיח.
